החלטה בתיק ע"א 39370-10-12

1. דין הבקשה להגשת ראיות נוספות בערעור להידחות. לאחר שעיינתי בתצהירים אותם מבוקש להגיש, לא שוכנעתי כי מדובר באחד מן המקרים החריגים, בהם יש הצדקה להגשת ראיות נוספות בשלב הערעור. אבהיר את השיקולים ביסוד מסקנה זו.

2. (א) ראשית, התועלת הצפויה מן העדויות שבתצהירים מוגבלת, על פי טיבה. הגב' בן שלום לא הייתה עדה לשלבים הראשונים של האירוע. אין בתצהירה תוספת שולית משמעותית על העולה מן הראיות שכבר הוצגו, לרבות סרט הוידיאו, כפי שתואר בהודעת הערעור.

(ב) עדות מר לוי אינה דרושה באופן ממשי, בכל הנוגע לתחקירים שהוגשו, שכן מעיון בפסק הדין עולה כי אינו מבוסס, ביסודו, על התחקירים האמורים. בכל הנוגע לדרישה מן התובע להיבדק בעת הכניסה למקום, הרי שנוכח העולה מסעיף 9 לתצהירו של עד זה, ניתן להבין כי דרישה כאמור אכן הועלתה, סמוך לאחר הכניסה לבית המשפט. גם עד זה לא היה עד לכל חילופי הדברים (סעיף 10 לתצהירו). מתצהירו גם לא ברור מי היו, לשיטתו, המאבטחים אשר ניסו לטענתו לתאם גירסאות (סעיף 11). לכל האמור יש להוסיף, כי נוכחותו של מר לוי באירוע אינה עולה מן הראיות שהוגשו בהליך נשוא הערעור.

(ג) אשר למר ארז, הרי שהלה לא היה עד לאירוע. דבריו על מה שנאמר לו אחרי כן, על ידי אחד המאבטחים, אינם נוטים להוסיף עובדות משמעותיות לאירוע, לאלה העולות מן הראיות שבתיק.

3. שנית, מדובר בראיות אשר המערער היה יכול, בשקידה סבירה, להגיש בבית משפט השלום. גם התובע אינו חולק על כך שידע על נוכחות מר ארז באירוע. מר לוי הצהיר כי היה המום מתיאום הגירסאות לו היה עד, וסיפר על כך למערער (סעיף 14 לתצהירו). המערער היה מודע, אפוא, גם לעדות זו, ובזמן אמת. הדבר אינו עולה בקנה אחד עם הנטען בתגובה לתגובה שהוגשה מטעמו (בלא תצהיר), לפיה נודע לו על נוכחות מר לוי רק לאחר מתן פסק הדין. בתוך כך, אין המערער מפרט כיצד נודע לו על נוכחותם של חלק מן העדים לאחר פסק הדין, לטענתו. הוא גם אינו מפרט כיצד פעל על מנת לאתר עדים במהלך המשפט. גם בתצהיר שצורף לבקשה לקבלת ראיות נוספות, לא הובהר הדבר. אף לא הובהר איזה ראיות היו בידיעת התובע, ומתי. לכל האמור אוסיף, כי לא נסתר באופן ממשי התיאור בתגובה לבקשה, ממנו עולה כי המערער היה מעורב באופן פעיל בהליך בבית משפט קמא. יוצא, כי יש תמיכה לטענת המשיבה, כי בשקידה סבירה של המערער ניתן היה להביא את הראיות נשוא הבקשה בפניי בית משפט השלום.

4. שלישית, מדובר בהליך הסב על אירוע שהתרחש לפניי כחמש שנים. התביעה הוגשה לפני כשלוש שנים. פסק הדין ניתן לאחרונה. הגשת הראיות תחייב, הלכה למעשה, שמיעת עיקרו של ההליך מחדש. בנסיבות המתוארות לעיל, הן לעניין התועלת הצפויה מן הראיות, הן לעניין היעדרה של שקידה סבירה, קשה למצוא לתוצאה מרחיקת לכת זו הצדקה עניינית מספקת, בנסיבות המתוארות. הדברים אמורים גם בהינתן העובדה, שבבירור ההליך, כעולה מהיקפו של הפרוטוקול, הושקעו משאבים דיוניים לא מבוטלים.

5. רביעית, טענת הכשל בייצוג מעוררת, בשלב זה, קושי של ממש. מדובר בטענה שהוכרה, בגבולות מתוחמים היטב, בהליכים פליליים. לא הובאו סימוכין להכרה בה בהליכים אזרחיים, קל וחומר בבקשה מן הסוג הנדון. אדרבא, מן האסמכתאות שהוצגו על ידי המשיבה עולה לכאורה, כי אין מדובר בנימוק מוכר העשוי להצדיק קבלת ראיות נוספות בערעור, וכי ככל שיש טענות בנושא הייצוג, יש להעלותן כלפי מי שייצג את המערער בהליך הקודם. לא למותר להוסיף, כי לעיצומה, נבחנת טענה כאמור בזהירות רבה גם בגדריהם של הליכים פליליים. בחינתה מחייבת גם הצגת הדברים להתייחסותו של עורך הדין בו מדובר. הדבר לא נעשה במקרה הנוכחי (לדרישות האמורות, ראו ע"פ 8868/11 בגימוב נ' מדינת ישראל, פורסם באתר הרשות השופטת, www.court.gov.il, 23.8.12). בנסיבות אלה, ועל רקע הקשיים המתוארים בהתנהלות המערער עצמו לעניין הראיות הנוספות, בשלב זה לא אוכל לקבוע כממצא כי נפל כשל בייצוג, העשוי להצדיק את קבלת הראיות הנוספות. 

6. נוכח כל האמור, מקבילית הכוחות, המתקבלת ממכלול השיקולים הרלוונטיים, מובילה למסקנה כי יש לדחות את הבקשה להגשת ראיות נוספות. הוצאות הבקשה יובאו בחשבון בסופו של ההליך הערעורי.

7. נוכח הטעמים שניתנו על ידי המערער, הבקשה להגשת הקלטת, אשר הייתה חלק מחומר הראיות בבית משפט קמא, מתקבלת.

ניתנה היום, י"ט טבת תשע"ג, 01 ינואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: